כל מי שעבד פעם עם בית דפוס מכיר את הרגע: מגיעים להגהה, מריחים את הדיו, שומעים את המכונות ופתאום מבינים שהקובץ על המסך הוא רק חצי מהסיפור. עכשיו דמיינו את אותו רגע, רק ארבע מאות שנה אחורה. זה בערך מה שקורה כשנכנסים למוזיאון פלנטין-מורטוס באנטוורפן שבבלגיה.
זה לא מוזיאון שאסף חפצים ממקומות שונים. זה בית הדפוס עצמו: הבית, בתי המלאכה, המכבשים, אותיות העופרת והארכיון של משפחה אחת שהדפיסה ספרים באותו מקום במשך כמעט שלוש מאות שנה. בשבילנו בסטודיו, מקום כזה הוא קצת כמו עלייה לרגל.
מי היה כריסטוף פלנטין?
כריסטוף פלנטין נולד בצרפת והגיע לאנטוורפן בסביבות 1550. הוא התחיל ככורך ספרים ובעל מלאכה בעור, ובאמצע שנות ה-50 של המאה ה-16 עבר לדפוס. אנטוורפן הייתה אז אחד המרכזים המסחריים העשירים באירופה, ופלנטין בנה בה את אחד מבתי ההוצאה החשובים של התקופה.
הפרויקט המפורסם שלו הוא התנ״ך הפוליגלוטי (Biblia Polyglotta): מהדורה בשמונה כרכים שבה הטקסט מופיע במקביל בכמה שפות, ביניהן עברית, ארמית, יוונית וסורית. לסדר עמודים כאלה ביד, אות אחרי אות ובכמה מערכות כתב שונות, זו משימה שקשה לדמיין גם היום, עם כל התוכנות שלנו.
לפלנטין היה גם סימן מסחרי שכל מעצב לוגו יעריך: יד שיוצאת מתוך ענן ומחזיקה מחוגה, עם המוטו הלטיני Labore et Constantia, "בעמל ובהתמדה". רגל אחת של המחוגה עומדת במקום, והשנייה משרטטת את המעגל. זה סיפור שלם של מותג בסמל אחד.
הבית בשוק יום שישי
ב-1576 עברה המשפחה לבניין בכיכר Vrijdagmarkt (שוק יום שישי). הוא נקרא "המחוגה המוזהבת" (De Gulden Passer), ושימש בבת אחת בית מגורים ובית מלאכה. אחרי מותו של פלנטין עבר העסק לחתנו, יאן מורטוס, ומכאן השם הכפול. הצאצאים המשיכו להפעיל את בית הדפוס דור אחרי דור.
מה שהפך את המקום לנדיר כל כך הוא דווקא מה שלא עשו בו. בתי דפוס רבים החליפו ציוד והיפטרו מאותיות ישנות כשהטכנולוגיה התקדמה. משפחת מורטוס שמרה את אוסף האותיות של המייסד ואת הציוד הישן. ב-1876 מכר אדוארד מורטוס את המקום לעיריית אנטוורפן, ובשנה שאחרי כן הוא נפתח לקהל.
מה רואים שם?
שני מכבשי הדפוס העתיקים בעולם ששרדו: הם מתוארכים לסביבות שנת 1600, לצד מכבשים נוספים מאותה תקופה.
חדר יציקה ואוסף אותיות: חותמות פלדה (פּוּנְצִ׳ים), מטריצות ואותיות עופרת, כולל עבודות של חורטי האותיות הגדולים של המאה ה-16, כמו רובר גרנז׳ון וקלוד גראמון.
חדר הסדרים וחדר ההגהה: המקום שבו סידרו את העמודים אות אחר אות ובדקו אותם לפני ההדפסה.
ספרייה וארכיון: אלפי ספרים וכתבי יד, וארכיון עסקי של המשפחה שהוכנס ב-2001 למרשם "זיכרון העולם" של אונסק״ו.
בית המגורים: חדרים מרוהטים, ציורים ואווירה של בית סוחרים פלמי עשיר, כולל יצירות של רובנס, שהיה חבר של המשפחה ועיצב שערים לספרים שיצאו מבית הדפוס.
מה שמרגש במיוחד הוא התחושה שהעבודה נעצרה רק לרגע. הארגזים עם האותיות מסודרים, המכבשים עומדים במקומם, ובחדר ההגהה כמעט אפשר לשמוע את המגיה מתלונן על אות הפוכה. זה שיעור בהיסטוריה, אבל גם תזכורת לכמה עבודה ידנית, סבלנות ודיוק עמדו מאחורי כל עמוד מודפס.
ב-2005 הוכרז המתחם, הבית, בתי המלאכה והמוזיאון, כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו.
מאנטוורפן ל-Times New Roman
הקשר בין המוזיאון לבין המסך שלכם קרוב יותר ממה שנדמה. בתחילת המאה ה-20 ביקר במוזיאון פרנק הינמן פירפונט, מנהל בחברת Monotype הבריטית, וקיבל דוגמה מודפסת של אותיות היסטוריות מהאוסף. בעקבות זה יצאה ב-1913 משפחת האותיות Plantin, שמבוססת באופן חופשי על אות רומית של גרנז׳ון ששמורה במוזיאון.
כמה שנים אחר כך, כשהעיתון The Times חיפש אות חדשה, הציע סטנלי מוריסון את Plantin כבסיס. כך נולדה Times New Roman, שמידותיה קרובות מאוד לאלה של Plantin. כלומר, בכל פעם שמישהו מקליד מסמך ב-Times, יש בו משהו מבית מלאכה באנטוורפן של המאה ה-16.
”
אותיות טובות לא מתיישנות. הן רק מחליפות חומר: מעופרת לפילם, ומפילם לפיקסלים.
מה מעצבים יכולים ללמוד מבית דפוס בן 450 שנה?
01
הכלים משתנים, העקרונות נשארים
שוליים, ריווח בין שורות, היררכיה בין כותרת לטקסט: הסדרים של פלנטין התמודדו עם אותן שאלות שאנחנו פותרים היום ב-InDesign. ההבדל הוא שהם שילמו על כל טעות בעופרת ובנייר.
02
ההגהה היא חלק מהעיצוב
בבית הדפוס היה חדר שלם להגהות. גם היום, הגהה מודפסת לפני הדפסה גדולה חוסכת כסף ועצבים. מסך פשוט לא מראה הכול.
03
לשמור את קבצי המקור
משפחת מורטוס שמרה את הכלים שלה, ובזכות זה יש לנו את האוצר הזה. לארגון, שמירה מסודרת של קבצים פתוחים, לוגו בפורמט וקטורי ותבניות היא ההבדל בין התחלה מאפס לבין עבודה רציפה.
04
סמל טוב מספר סיפור
המחוגה של פלנטין מעבירה ערכים, דיוק והתמדה, בלי מילה אחת. זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים כשאנחנו מעצבים לוגו ושפה מותגית לעסק.
למה זה רלוונטי גם בעידן הדיגיטלי?
אפשר לחשוב שדפוס הוא נושא של פעם, אבל הקטלוג שמונח על שולחן הלקוח, ההזמנה לאירוע והחוברת לתורמים עדיין נמדדים במגע, בנייר ובדיו. מי שמבין איך נבנה עמוד מודפס מעצב גם מסכים טובים יותר. אם אתם בדרך לעבודת דפוס, כדאי להציץ גם בעמוד שלנו על עיצוב קטלוגים ופרוספקטים.
ואם יוצא לכם להגיע לאנטוורפן, תקדישו למוזיאון כמה שעות טובות. כדאי לבדוק באתר המוזיאון מה פתוח ומה מוצג לפני הביקור.
מתכננים עבודת דפוס?
אנחנו בסטודיו מלווים קטלוגים, חוברות, הזמנות וחומרי תערוכה מהעיצוב ועד ההגהה בבית הדפוס, כדי שמה שתראו על הנייר יהיה בדיוק מה שתכננתם.
עוד על דפוס ותערוכות ←
